בזמן ששירותי הסטרימינג מתמלאים במיליוני רליסים, שורת הרווח של המון יוצרים ואמנים עצמאיים עדיין מתפקששת בגלל נתוני מטא-דאטה שבורים, שמות כפולים ונתונים שלא מסתדרים בדוחות תמלוגי המוזיקה. בעולם שבו כל אחד יכול להעלות שיר בלחיצת כפתור, הבעיה המרכזית של תעשיית המוזיקה מעולם לא הייתה להפיץ את השיר, אלא לדעת מי באמת כתב אותו, מי הבעלים שלו, ומי צריך לקבל את הכסף. רק בארה"ב, שירותי הסטרימינג העבירו לגוף התמלוגים המכניים The MLC כ-424 מיליון דולר בתמלוגים שלא ידעו למי לשלם (מה שמכונה

יותר שירים מאי פעם, יותר כסף מאי פעם, ופחות סיכוי להישמע. מבט על השינויים שמעצבים מחדש את האופן שבו אנו מגלים מוזיקה. לפי חברת המחקר Luminate, כל יום עולים לפלטפורמות הסטרימינג כ-150,000 שירים חדשים. מדובר בהצפה שמשקפת שחרור של שיר חדש כמעט בכל חצי שנייה, ויותר מ-6,000 בשעה. רוב השירים האלה לא יישמעו כמעט אף פעם, ובינתיים חברות התקליטים הגדולות מדווחות על הכנסות שיא. איך שני הדברים האלה מתקיימים יחד, ומה זה אומר על הדרך שבה אנחנו מגלים מוזיקה? ההצפה במספרים במשך השנים האחרונו

לפי הדו"ח השנתי של גולדמן זאקס, תעשיית המוזיקה מפסיקה לרדוף אחרי מנויים ועוברת לשלב חדש: גביית יותר כסף מכל מאזין. מה זה אומר על העתיד של מוזיקאים עצמאיים, ומה אפשר לעשות כבר עכשיו? במשך שנים המדד להצלחה בסטרימינג היה פשוט: כמה השמעות אמן מקבל על המוזיקה שלו. הפלטפורמות רצו עוד מנויים, הלייבלים רצו עוד פלייליסטים, והאמנים רדפו אחרי המספרים. אבל בשווקים המפותחים, מי שרצה מנוי כבר יש לו כזה, והשאלה שמעסיקה עכשיו את תעשיית המוזיקה היא לא איך להשיג עוד מאזינים, אלא איך להרוויח י