המהלך ההיסטורי של Musixmatch שמשנה את חוקי המשחק בניהול תמלוגי מוזיקה
בזמן ששירותי הסטרימינג מתמלאים במיליוני רליסים, שורת הרווח של המון יוצרים ואמנים עצמאיים עדיין מתפקששת בגלל נתוני מטא-דאטה שבורים, שמות כפולים ונתונים שלא מסתדרים בדוחות תמלוגי המוזיקה.
בעולם שבו כל אחד יכול להעלות שיר בלחיצת כפתור, הבעיה המרכזית של תעשיית המוזיקה מעולם לא הייתה להפיץ את השיר, אלא לדעת מי באמת כתב אותו, מי הבעלים שלו, ומי צריך לקבל את הכסף. רק בארה"ב, שירותי הסטרימינג העבירו לגוף התמלוגים המכניים The MLC כ-424 מיליון דולר בתמלוגים שלא ידעו למי לשלם (מה שמכונה "תמלוגים עלומים"), ועד היום הותאמו וחולקו רק כ-59% מהם.
את שורש המחדל הזה בדיוק מבקשת לשנות ענקית המילים והנתונים Musixmatch, שביצעה את הרכישה הראשונה בתולדותיה ובלעה אל תוכה את Music Reports, החברה הוותיקה מלוס אנג'לס שמאחורי מאגר זכויות היוצרים העצום Songdex.
מה בעצם קרה כאן?
עד היום, Musixmatch ישבה בנישה מאוד ספציפית: הפלטפורמה שמציגה את מילות השירים המסונכרנות בספוטיפיי, באפל מיוזיק ובשאר שירותי הסטרימינג והסושיאל המובילים. אבל מאחורי הקלעים, החברה הבינה משהו קריטי: כדי לנהל מילים כמו שצריך בקנה מידה גלובלי, חייבים לפצח את "זהות השיר" (Musical Identity). כלומר, להבין איזה מבין ארבעה שירים שחולקים את אותו שם הוא המקורי, מי הכותבים, מה החלוקה בטריטוריות השונות, ואיך כל זה מתחבר לכסף הגדול.
על ידי רכישת Music Reports (יחד עם פלטפורמת הנתונים והתאמת הזכויות Blokur ותוכנת ה-Cue Sheets Cuetrak, שמתעדת את המוזיקה ששובצה בסרטים ובטלוויזיה), Musixmatch הופכת מ"חברת מילים" לפלטפורמת זכויות ותמלוגים עוצמתית בהיקף ענק. Music Reports לבדה מנהלת למעלה מ-400 מיליון דולר בתמלוגים בשנה, עבור יותר מ-500 לקוחות.
השילוב של בינה מלאכותית מאחורי הקלעים
המטרה המוצהרת של המהלך הזה היא בניית מערכת אחידה שתדע לזהות, להתאים ולפתור סכסוכי זכויות ודיווחים באמצעות סוכני בינה מלאכותית (AI Agents), תוך שמירה על שליטה אנושית. המערכת המשולבת צפויה לרכז תחת קורת גג אחת את הניהול של זכויות מכניות, זכויות שידור, סינכרונים, תמלוגים פומביים וכמובן, מילים של שירים. לפי מנכ"ל ומייסד Musixmatch, מקס צ'וצ'ולה, השילוב בין הפלטפורמות צפוי להימשך כשנה.
הזווית של היוצרים העצמאיים
המבחן האמיתי של העסקה הזו, כמובן, לא יימדד רק במספרים של תאגידי ענק או בחוזים עם חברות תקליטים גדולות שרגילות לעבוד עם מערכות כמו Music Reports. השאלה הגדולה שמעניינת את קהילת המוזיקאים היא האם פלטפורמות ענק כאלה יצליחו להנגיש את הסדר והדיוק גם ליוצרים עצמאיים וללייבלים הקטנים ביותר? כאלה שהשירים שלהם נופלים לא פעם בין הכיסאות של האלגוריתמים והמאגרים המסורתיים.
המהלך של Musixmatch מוכיח דבר אחד ברור: הקרב האמיתי היום במוזיק ביזנס אינו רק על "מי משמיע יותר", אלא על השליטה במידע שמאחורי הקלעים. מי שישלוט בנתונים, ישלוט בסופו של דבר במי שמקבל את התמלוגים.
ומה קורה אצלנו בישראל?
הבעיה הזו מוכרת היטב גם כאן. בישראל פועלים חמישה ארגוני זכויות יוצרים, כל אחד עם כללי רישום ומפתחות חלוקה משלו, ובכל אחד מהם יוצרים עלולים לפספס תמלוגים. דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת מ-2022 הכיר בקיומם של "עודפי כספים המיועדים לחלוקה ונמצאים בתהליך שיוך", כינוי מנומס לתמלוגים עלומים.
ב-2020 הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית נגד אקו"ם, בדרישה לחלק כ-250 מיליון ש"ח שלטענת התובעים מונחים בקופת הארגון. אקו"ם דוחה את הטענות. כמו ב-MLC האמריקאי, גם כאן כסף שלא שויך ליוצר מחולק בסופו של דבר לפי נתח שוק, כלומר בעיקר לגדולים. כתבתי על זה בהרחבה בכתבה תמלוגים עלומים: לאן נעלמים תמלוגי מוזיקה בשווי מאות מיליוני שקלים?.
אז האם המהלך ישפיע גם על יוצרים ישראלים?
כנראה שכן, אבל בעיקר בתמלוגים שמגיעים מחו"ל. כששיר ישראלי מושמע בסטרימינג בארה"ב, התאמה מדויקת יותר בין ההקלטה, היצירה ובעלי הזכויות יכולה להשאיר פחות כסף "יתום", במיוחד כשאותו כותב מופיע פעם בעברית ופעם בכמה תעתיקים שונים באנגלית.
בתוך ישראל, לעומת זאת, התמלוגים ימשיכו לעבור דרך ארגוני הזכויות המקומיים, עם אותם חסמים. ובכל מקרה, שום מערכת לא תדע להתאים יצירה שלא נרשמה כמו שצריך, ולכן רישום מסודר ואחיד בכל הארגונים, עם קוד ISWC וקרדיטים מלאים, חשוב היום יותר מתמיד.
מוזיקאים? מוציאים שיר חדש וצריכים ייעוץ? צרו קשר
